פסק-דין בתיק ת"א 39776-03-10

עסקינן בשתי תובענות שהדיון בהן אוחד, אשר הגישו הצדדים, איש כנגד רעהו. הסכסוך נולד בעקבות טענות הדדיות בדבר הפרת הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 22.2.09 (להלן: " ההסכם"), במסגרתו נטלו הצדדים על עצמם התחייבויות שונות שקשורות בגידול אגוזי אדמה, בוטנים, בשטח של התובע אליהו כהן (להלן: " כהן"). ניר עבודות חקלאיות בע"מ (להלן: " ניר") טוענת, שעל כהן לשלם לה סכום של 315,094 ש"ח, המהווה תשלום יתר, על פי ההסכם, באשר ניר שילמה לכהן מקדמות בסכום שעולה על הסכום שהגיע לכהן על פי הוראות ההסכם. מנגד, טוען כהן, שעל ניר לשלם לו סכום של 373,340 ש"ח, יתרת החוב של ניר לכהן לאחר תשלום מקדמות על פי ההסכם ופיצויים.

בהסכם נקבע, שכהן יגדל אגוזי אדמה בשטח של 320 דונם, ניר התחייבה לקנות ממנו את כל היבול וכהן יתחייב למכרו לניר. נקבע מחיר של 6 ש"ח לקילוגרם ב- 9% לחות פחות פחת. עוד נקבע, שכהן ישלם מיסי מועצה. כן הסכימו הצדדים, כי כהן ישלם עבור פיקוח של צביקה בר (אגרונום - להלן " בר" או " צביקה בר") "לפי הסכם ניר". אציין, כי הסכם ניר הוא הסכם בין ניר לחברה של צביקה בר. עוד הסכימו הצדדים, שניר תבצע עבודות טרקטור ועיבודים במחיר שנקבע וכי התמורה תחשב כמקדמה. ניר גם התחייבה לספק זרעים וגם זאת כמקדמה. נקבעו מועדי תשלום של שלושה סכומים בסך כולל של 200,000 ש"ח, נקבע שעבור מים ישולם לאחר שימוש וכי עיבודים, זרעים ואסיף ישולם על ידי ניר כמקדמה. בסוף ההסכם נקבע, שיתרת התשלום לאחר גמר חשבון תשולם בארבעה תשלומים במועדים שנרשמו בהסכם.

כתב התביעה של "ניר"

ניר טוענת בכתב התביעה, כי שילמה לכהן מקדמות, כדי שזה יוכל לממן את עלויות הגידול, אותם לא יכול היה כהן לממן אותה עת. נטען, שניר שילמה לכהן מקדמות גם בשל הצורך להסתייע בו לצורך גידול בוטנים וגם בהסתמך על העובדה כי צפוי היה יבול של כ- 600 ק"ג לדונם על פני שטח של 320 דונם. סכום המקדמות שהועבר הוא בסך 625,000 ש"ח ופורטו בכתב התביעה מועדי התשלום בפועל.

מוסיפה ניר וטוענת, שהנתבע נתן לנתבעת חשבונית על סכום של 400,000 ש"ח וכי לא הוצאו חשבוניות נוספות. ניר מימנה רכישות לצורך גידול הבוטנים וגם כהן עצמו רכש מניר חומרים שונים וסך כל ההוצאות והרכישות היה בסכום של 295,505 ש"ח, כולל מע"מ.

טענת ניר היא, כי כהן החליט לחסוך בעלויות השקיה והשקה את היבול בכמות נמוכה באופן משמעותי מזו אשר המליץ עליה צביקה בר, כך שבסופו של דבר התקבל יבול של 330 ק"ג לדונם, כמעט מחצית מהיבול שהיה צפוי לדונם. נטען, שלאחר הבדיקות המדגמיות, העביר כהן לתובעת סחורת בוטנים בשווי כולל של 595,271 ש"ח וקש בוטנים בשווי 10,140 ש"ח.

לטענת ניר, בנובמבר 2009, נערכה בין הצדדים התחשבנות וסוכם שכהן נותר חייב לניר סכום של 315,094 ש"ח. ניר גורסת שכהן לא הכחיש את יתרת החוב ומסר באותו מעמד כי עליו לגייס את הכסף. הואיל וכהן לא עמד בהתחייבות, הוגשה התובענה. יש לציין, שההתחשבנות נעשתה על פי המקדמות ששולמו, ההוצאות שנשאה בהן ניר, יבול הבוטנים וקש הבוטנים.

כהן מכחיש את האמור בכתב התביעה של ניר ועמדתו מובעת, בנוסף לכתב ההגנה, בכתב התביעה אשר הוגש על ידו.

כתב התביעה של כהן

כהן טוען בכתב תביעתו, שניר פנתה אליו כדי לגדל בשטחו בוטנים, תוך שהיא מספקת את כל הנדרש, לרבות הכנת שטח, זריעה, איסוף והוצאה ותפקידו של כהן התמצה בהשקיה, דישון וריסוס. נטען, שתפקידו של כהן היה טכני במהותו והיה עליו למלא את הוראות האגרונום מטעם ניר. השטח שהועמד לרשות ניר היה 320 דונם והרווח שהוסכם עליו היה 6ש"ח לקילוגרם. טוען כהן, שהוא הסכים להתקשר בחוזה על סמך התחייבות ניר, כי לאור הפיקוח של צביקה בר, הגידול יניב 600 ק"ג לדונם. לכהן לא היה כל ניסיון בגידול בוטנים. לאור המוסכם, התובע אמור היה לקבל סכום של 1,152,000 ש"ח, לפי חישוב של 320 דונם, 600 ק"ג לדונם ו- 6 ש"ח לק"ג. כהן מסכים עם סכומי המקדמות וההוצאות הנוספות שנרשמו בכתב התביעה של ניר. הוא טוען, שהיות והמע"מ שייך לתובע, הרי ניר שילמה לכהן סכום של 878,652 ש"ח מתוך הסך של 1,152,000 ש"ח שהייתה אמורה לשלם. מכאן שניר חייבת לכהן סכום של 273,348 ש"ח.

טוען כהן, שניר זרעה רק 274 דונם מתוך 320 הדונם שהועמדו לרשותה, ובכך היא מנעה מכהן רווח של 165,600 ש"ח (46 דונםX  600 ש"ח לדונם X 6 ש"ח לק"ג).

כהן טוען בכתב תביעתו, שהוא מילא במדויק אחר הוראות האגרונום צביקה בר, אשר הגיע בימי רביעי כל שבועיים לבחון את יישום החלטותיו. בר היה אגרונום אשר מונה על ידי ניר.

בר ציין בביקוריו, כי הגידולים נראים מצוין ולשביעות רצונו; אם כהן לא היה מבצע את הוראות האגרונום, הייתה מתקבלת פנייה מניר, אך הדבר לא קרה.

טוען כהן, שהתברר שצביקה בר זוכה לביקורת מקצועית על כך שהוא ממליץ על ביצוע השקיה בכמות נמוכה מהמקובל בתחום הבוטנים. הוא דוגל בגישה להצמיא את השטח בעת התפרחת הראשונה. כמות ההשקיה שקבע בר הייתה 635 מ"ק לדונם, שעה שבהתאם לכמות הגשמים, בין השנים 2005-2009, השתמשו לגידול בוטנים בכמות מים שבין 790-902 מ"ק לדונם ובשנת 2009, היא שנת הגידול דנא, היה מדובר ב- 902 מ"ק לדונם. מכאן, שצביקה בר הורה על השקיה בהיקף של כשני שליש מהמקובל. טענה נוספת בפי כהן והיא, שניר ביצעה את איסוף הבוטנים בצורה רשלנית.

בנוסף לסכום של 273,348 ש"ח, טוען כהן, שנגרמו לו נזקים בסכום של 100,000 ש"ח נוספים, בשל הגבלת חשבונו העסקי, נזק כלכלי ופגיעה במוניטין.

ראיות מטעם כהן

מטעם כהן הוגשו ארבעה תצהירים: שניים של כהן, תצהיר של איאן לוין (להלן: " לוין") ותצהיר של אריאל דוליצקי (להלן: " דוליצקי"). כן הוגשה מטעם כהן חוות דעת של האגרונום גידי בקר (להלן: " בקר"). בתצהיריו כותב כהן, כי ניר פנתה אליו כדי לגדל בשטח שלו בוטנים, תוך שהיא מספקת את כל הנדרש, לרבות הכנת השטח, זריעה, איסוף והוצאה ותפקידו של כהן התמצה בהשקיה, דישון וריסוס, תפקיד טכני בלבד, כפוף להוראות האגרונום של ניר. כהן חוזר על גרסתו שבכתב התביעה לעניין שטח הזריעה המוסכם, התחייבות ניר ל- 600 ק"ג לדונם, והסתמכותו של כהן על כך בבואו לחתום על ההסכם. עוד חוזר כהן על גרסתו לגבי יתרת החוב אליו, מחדלה של ניר בזריעת 270 דונם במקום 320. כותב כהן בתצהירו, כי בר היה מגיע מדי שבוע, בודק שהנחיותיו הקודמות בוצעו והוא ציין כל פעם שהגידולים מצוינים ולשביעות רצונו. לא ניתן היה שלא לבצע את הוראותיו של בר, שכן אחרת ניר הייתה פונה ומתריעה.

כהן עוד מצהיר, כי הייתה ביקורת גדולה על גישתו המקצועית של בר בהשקיה נמוכה בתחום הבוטנים והוא מכחיש את טענת ניר כי הוא חסך במים. כהן חוזר על הטענה שאיסוף הבוטנים על ידי ניר היה רשלני ועל כל טענותיו הנוספות שבכתב התביעה לעניין הנזקים הנוספים שנגרמו לו ותחשיב החוב.

בתצהירו הנוסף מתייחס כהן, לטענתו של אופרבר, לפיה כהן יכול היה לרכוש שירותים מאחרים וכותב שבהסכם, הוא התחייב לקבל את השירותים מניר. עוד מצהיר כהן, שכל מקדמה אושרה לאחר שאופרבר פנה לבר ובירר לגבי החלקה. אף אחד לא נתן מתנות חינם. לגבי שטח הזריעה, הרי בר הוא זה שהורה היכן לבצע זריעה וזו בוצעה בלעדית על ידי ניר. בתצהיר זה מוסיף כהן ומצהיר, שהעיקולים אשר הוטלו בבקשת ניר, גרמו לו נזקים כבדים לשמו הטוב ועלויות כספיות משמעותיות.